<h1>תמים דעים להראב"ד סימן ק"ט</h1>
<h2>דף ס:</h2>
פירש ר"ת הלכות יין נסך ואשר שאל על היין אם זורק גוי שום חפץ בתוך כליו של ישראל שהיה בו יין כשר ענבים למעלה. כלומר באותה זריקה נפלה כך דעתי נוטה וכך מקובלני שאפילו זרק גוי בתוך היין מסונ' וצלול שאין למעלה שום ענבים שמותר אפילו בשתיה דהכי אמר רב אשי כל שאילו בזב טמא בע"א עושה יין נסך. וכל שאינו משום נגיעה אלא ביד שהרי כתב כל אשר יגע בו הזב נגיעה לא הוה אלא ביד אי דקא נקיט מידי וקא נגעי אבל זרק לא הויא נגיעה דאמר ריש לקיש קנה בקומטו והסיט בו טהור אבל אם זרק יין נסך ביין הכשר אסור בכל שהוא בשתיה בין איכא ענבין למעלה מן היין אפילו אינן מבוקעות אסור בכל שהוא אותו יין למטה מן היין לפי שאותו שנפל למעלה יורד ושוקע מלמעלה למטה ומתערב באותו יין כשר והענבים עצמן אם מבוקעות אסורות ואם לאו מותרות בהדחה דתנן יין נסך אסור ואוסר בכל שהוא ולא מבעיא דאיהו גופיה אלא אפילו שכח וסתם יינן נמי אסור בהנאה וטעמא מההיא דאוגר ארבא לסתם יינן. ותנן נמי יין נסך שנפל על גבי ענבים ידיחם ואם היו מבוקעות אסורות. ואשר שאל על היין אם מושך ע"א מן החבית של יין כשר או משימו אסור או מותר כך דעתי נוטה דהאי חמרא אסור בשתיה דמשכשך ליה גוי במגעיה וכי ההיא חביתא דמשכשך לה גוי וכנוגע בו וכי האי גונא דמי ששקיל ברזא ואהדרי' גוי ונקטי' כל מה שהחזירו בתוך החבית אמר רב פפא כל דלהדי ברזא חמרא אסור. מצי דשרי בהנאה אבל בשתיה וכו'. ומה ששאל אם מושך גוי יין כשר מן החבית בתוך כלי יין נסך שלו שהיה בו עדיין נסך ועדיין טפוח מן היין כך דעתי נוטה שאותו יין שנשאר בחבית אסור בשתיה וכך מפי' הרב ר' יצחק ז"ל. חוץ מטבל ויין נסך דבמינו במשהו שלא במינו בנותן טעם וקשיא לי הא טבל דבר שיש לו מתירין הוא ואפילו שלא במינו אמאי בטל והאי דקיימא לן בנדרים פרק הנודר מן הירק ובמסכת ביצה וכו' אין ודאי הכי נמי ומיהו הכא מיירי בטבל שהלכו בעליו למדינת הים דהוי דבר שאין לו מתירין כדמשנינן בהזהב דלית ליה מעות הראשונים ובלא בעלים אי אפשר לתקנן דבעינן דעת בעלים כדאמר אתם גם אתם מה אתם לדעת אף שלוחכם לדעת ואי אפשר לעכב עד חזרת הבעלים דפירות עשוים לירקב לזמן מועט הילכך הוי דבר שאין לו מתירים ועוד קשיא לי חמץ בפסח לר' שמעון דקיימא לן כותי' אמאי שרי בתערובות והא שרי ליה לאחר הפסח בתערובות ובתערובות היכי בטיל הא יש לו מתירים ונראה לי דבתערובות של מיחוי כגון שהאיסור אין בו ממש אפילו יש לו מתירין בטל ואם באיסור ממש על זה שנינו בהנודר מן הירק כל שיש לו מתירין כעין טבל והקדש וכו' ואע"ג דאמרי' בהזהב מעשר שני בטל ברוב האי מעשר אמרו במעשר שני שאין בו שוה פרוטה האי שוה פרוטה לא בטיל דיש לו מתירין. ונראה לרבי' דהכי הוה מצי למימר במעשר שני של תערובות בלא ממשו והא דאמרי' בשלהי ביצה גבי האשה ששאלה מים ומלח לעיסת' וקרי ליה שיש לו מתירין משום דידיע ממשו דמוקי לה במלח אסתרוקני' ומים נמי כמו ממש בעיסה אית להו עד כאן כתב הרב רבינו יעקב בספר הישר שלו.
